תאגידים עירוניים לא הדלת האחורית אלא הזירה הקדמית של הציבוריות החדשה
בשנים האחרונות נדמה שהתאגיד העירוני הפך ליצור היברידי לא בדיוק עירייה ולא באמת חברה עסקית ולעיתים נתפס בציבור כמו סוג של ארנק צדדי או דלת אחורית המאפשרת לעקוף בירוקרטיות חוקים או תהליכים מורכבים בתוך הרשות המקומית. האמירה הזו חוזרת שוב ושוב בדיונים ציבוריים ברשתות בישיבות מועצה ובשיח של אנשים שאינם מכירים את המערכת מבפנים. אך מאחורי הסיסמה מסתתרת תמונה מורכבת עמוקה ובעיקר רחוקה מאוד מהמיתוס הזה.
כדי להבין את התאגידים העירוניים צריך להתבונן בהם לא כמנגנון חלופי לעירייה אלא כתופעה שמבטאת את האבולוציה של הממשל המקומי בישראל. התאגידים אינם פתרון קסם ואינם בור תקציבי נסתר אלא כלי משימתי שנולד מתוך המציאות עומס רגולציה מגבלות כוח אדם צורך במהירות ביצוע ויכולת לייצר תוצאות בשטח בזמן שמתאים לקצב החיים של עיר מודרנית.
בישראל פועלים כיום יותר משש מאות תאגידים עירוניים רשומים. המספר הגדול מעיד על מגמה ברורה הרשויות המקומיות הבינו שאם הן רוצות לייצר שירות איכותי ומהיר לתושב הן חייבות לאמץ מודלים משלימים ולא להסתמך רק על המנגנון העירוני המסורתי.
בפועל תאגיד עירוני איננו דלת אחורית אלא גוף ציבורי הנמצא תחת רגולציה קפדנית. הוא מפוקח על ידי משרד הפנים על ידי מבקרי רשויות ועדות ביקורת והנהלות מקצועיות. כל פעולה שלו חייבת להיות מדויקת מתועדת ושקופה בהתאם לתקנות מנהל תקין. בניגוד למה שחלק מהציבור חושב תאגיד עירוני איננו פועל מחוץ לחוק אלא בתוך המסגרת המחמירה ביותר של חוקי המגזר הציבורי.
עם זאת יש אמת נוספת והיא שתאגיד עירוני מסוגל לפעול במהירות שאינה אפשרית תמיד בתוך מנגנון עירוני רגיל. לא בשל קיצור דרך אלא בגלל מבנה ארגוני רזה יותר ללא שכבות בירוקרטיות כבדות ובעל יכולת גיוס וניהול גמישה יותר. תאגיד יכול להוציא לפועל מכרזים קטנים בינוניים או חוזים אישיים בקצב שלא פוגע בתהליכים אך כן מקדם פרויקטים שיש חשיבות להוציאם לפועל בזמן קצר.
הציבור רואה את המהירות הזו ומניח שמדובר בעקיפה של תהליכים. אך זו תפיסה שאינה מדויקת. תאגיד עירוני פועל מהר יותר לא בגלל שהוא חומק משקיפות אלא בגלל שהוא בנוי אחרת. הוא כפוף לאותם עקרונות מנהל תקין אך מחזיק מבנה שונה מהעירייה ולכן יכול להגיב למציאות בקצב אחר.
כאן נולד הפער בין הדימוי למציאות. ראשי רשויות ומנכ”לים רואים בתאגיד יחידת קומנדו עירונית גוף ממוקד בעל יכולת ביצוע גבוהה שמדווח ישירות לשדרת הניהול הבכירה ומסוגל להביא תוצאה מהירה. הציבור לעומת זאת רואה רק את התוצאה בשטח וחושב שמישהו עקף מנגנון. בפועל מנגנון אחר פעל לא מנגנון עוקף.
במקביל מתקיים מתח מהותי בין שתי גישות. מצד אחד איגוד התאגידים העירוניים מבקש להגביר את הגמישות הניהולית כדי לשמור על יתרון יחסי מול המנגנון העירוני. מצד שני משרד הפנים מבקש להגביר פיקוח מחשש שהתאגידים רחוקים משומרי הסף ולכן זקוקים לבקרה הדוקה יותר. זהו ויכוח אמיתי מורכב ובעל משמעויות עמוקות על אופי הניהול הציבורי בישראל.
אחד הנושאים הכבדים ביותר שכמעט לא מדברים עליו הוא גיוס כוח אדם. תאגידים עירוניים זקוקים לאנשים בעלי מיומנויות גבוהות אנשים שמסוגלים לעבוד בקצב דינמי ורב תחומי הדומה לשוק הפרטי. אך הם כפופים לשכר ציבורי. כאן נוצר קושי גדול שחברות פרטיות אינן מכירות. מועמדים רבים פשוט אינם מגיעים לראיונות כששומעים את השכר. ובכל זאת התאגידים מצליחים יותר מהעיריות בזכות גמישות בחוזים האישיים מבנה ארגוני רזה יותר ויכולת לשבץ תפקידים במהירות.
זוהי משימה שאינה פשוטה. תאגיד עירוני נדרש לפעול כגוף עסקי אך על פי כללי המגזר הציבורי. עליו לייצר תוצאות במהירות אך לשמור על שקיפות מלאה. עליו להיות רווחי במידה מסוימת אך לא להפוך לחברה מסחרית. עליו לגייס עובדים איכותיים אך לעמוד במגבלות שכר.
לצד אלה עומד אתגר נוסף והוא תדמיתי. תאגידים עירוניים פועלים תחת עננה ציבורית קבועה ולעיתים בלתי הוגנת. הציבור אינו מבחין בין תאגיד לתאגיד ואינו מבין שיש תאגידים מצליחים המקפידים על מנהל תקין ועל תרומה ממשית לתושב. קל יותר לומר שהכול דלת אחורית וקשה יותר להבין את המורכבות.
אך דווקא כאן טמון סיפור חדש. תאגידים עירוניים הפכו לזירה שבה שני עולמות נפגשים. המגזר הציבורי והמגזר הפרטי. גוף עירוני וגוף עסקי. חדשנות ורגולציה. תאגיד עירוני הוא כבר לא הזרוע הצדדית של העירייה אלא מרחב שבו נבנה מודל עירוני חדש כזה שמצליח להביא לשטח את שני היתרונות ביחד יעילות ובקרה.
כמעט כל תאגיד מוצלח בישראל מבוסס על שותפות עמוקה בין העירייה לבין גורמים מקצועיים מהשוק הפרטי. זהו השילוב שהופך את התאגידים למנוע צמיחה אמיתי ולא כלי עוקף. תאגיד שמצליח לחבר בין אנשי מקצוע איכותיים לבין מדיניות עירונית יציבה מספק לתושב שירות מהיר יותר מקצועי יותר ובסופו של דבר טוב יותר.
ישראל של היום לא יכולה להסתפק במנגנון עירוני מסורתי בלבד. הקצב הטכנולוגי הכלכלי והחברתי דורש שני מנועים במקביל מנוע אחד יציב ושמרני ומנוע נוסף זריז וחדשני. התאגיד העירוני הוא המנוע השני והוא לא בא להחליף את הראשון אלא להשלים אותו.
ברשויות שבהן נוצר שיתוף פעולה בין שני העולמות התוצאה ברורה יותר שירות איכותי יותר לתושב פרויקטים שיוצאים לפועל בקצב סביר ויכולת אמיתית לנהל עיר מודרנית. ברשויות שבהן מתקיים מתח בין העירייה לתאגידים התוצאה הפוכה תפקוד איטי תהליכים תקועים וחוסר אמון מצד הציבור.
ולכן חשוב לומר את כל האמת. תאגיד עירוני איננו דלת אחורית. הוא דלת קדמית חדשה שמאפשרת לעיר להסתכל על עצמה אחרת ולהגיב למציאות מורכבת בצורה חכמה יותר. אין כאן קיצור דרך יש כאן מסלול אחר מסלול שמבוסס על ראייה מערכתית יכולת ביצוע גמישות מחשבתית והבנה עמוקה של הצרכים העירוניים.
בסופו של דבר מטרת התאגיד אינה הרווח אלא התושב. התאגיד נמדד ביכולת שלו לספק ערך ציבורי אמיתי בין אם זו תרבות תשתיות תיירות פיתוח עירוני או שירותים משלימים. אם התאגיד מצליח לייצר ערך כזה הוא מקיים את ייעודו. אם לא עליו להשתפר או להיסגר. זהו מבחן פשוט וברור.
העתיד של הניהול העירוני בישראל עובר בהבנה הזו. הרשויות המקומיות חייבות לאמץ מבנים משלימים ולא לפחד מגופים היברידיים. דווקא השילוב בין שני העולמות הוא זה שמייצר אמון ציבורי ולא מאיים עליו. הציבור רוצה שירות טוב מהיר ואפקטיבי והוא לא מעוניין בדיוני עומק על מבנים משפטיים. הוא שואל דבר אחד בלבד מי מסוגל לתת לי שירות טוב יותר.
היכולת לענות על השאלה הזו היא המפתח לתפיסה חדשה של ממשל מקומי. תאגידים עירוניים הם חלק מהתשובה לא כל התשובה אבל בהחלט חלק משמעותי ממנה. הם אינם בעיה אלא הזדמנות. לא עקיפה אלא השלמה. לא דלת אחורית אלא דרך קדימה.
